רוזנברג נ' בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ

פסק דין

1.בפני ערעורו של המערער על החלטתו מיום 13.4.10 של כב' הרשם מר יובל גזית לפיה התנה הרשם את הכללת סעיפים 2-7 לתצהיר ההתנגדות בכתב ההגנה שהותר למערער להגיש בתשלום הוצאות בסך 1,800 ₪ בתוספת מע"מ.

ב"כ הצדדים הגישו עיקרי טיעון בהתאם להחלטתי מיום 4.5.10.

ב"כ המערער ביקש רשות להגיש סיכומי תשובה לעיקרי הטיעון של המשיב ובהחלטה מיום 28.5.10 התרתי הגשת סיכומי תשובה תוך 7 ימים מקבלת עיקרי הטיעון של המשיב.

עיקרי הטיעון של המשיב הוגשו ביום 1.6.10, ואולם סיכומי תשובה לא הוגשו עד למועד מתן פסק הדין.

2.בדיון בהתנגדות נתנו ע"י הרשם הנכבד שתי החלטות.

בהחלטה הראשונה (לגביה לא מתייחס הערעור) החליט הרשם הנכבד שיש לקבל את ההתנגדות ולתקן את כתב ההגנה בהתאמה.

באשר לסעיפים 2-7 נאמר בהחלטה כי אינן מצויות בידיעתו של המערער, ואם מבקש המערער לכלול סעיפים אלו בתצהירו עליו לגלות את מקור אמונתו.

מאחר והמצהיר לא ציין את מקור אמונתו הורה הרשם על מחיקת הסעיפים מהתצהיר.

3.לאחר מתן ההחלטה ביקש המערער לשנותה ולאפשר לו לכלול בכתב ההגנה שממילא הוחלט על הגשתו גם את הסעיפים הנ"ל.

ב"כ המשיב התנגד לשינוי ההחלטה בטענה כי הכללת הסעיפים תגרום לו נזק ועצם הצורך להתמודד עם כתב הגנה מתוקן הוא הנזק.

לאחר הטיעון נתנה ע"י הרשם הנכבד החלטתו השנייה, נשוא הערעור, לפיה התיר לכלול את הטענות שבסעיפים 2-7 בכתב ההגנה, שממילא התיר להגיש ורפוי המחדל יהיה בתשלום הוצאות למשיב.

4.נכונה הטענה כי האמור בסעיפים 2-7 איננו בידיעה אישית של המערער וכדי לכלול טענות של עדות שמועה, יש לציין את המקור לידיעה.

בתצהיר לא נאמר במפורש מהו המקור לאמונתו של המערער וראוי היה לציין זאת במפורש.

ואולם למקרא הסעיפים האמורים ברור כי הינם לא רק מתייחסים לאחיו של המערער, אלא גם האח הוא המקור למידע ולטענות עליהם הוצהר.

5.הערעור כזכור איננו על ההחלטה הראשונה אלא על החיוב בהוצאות בהחלטה השנייה.

הרשם הנכבד אישר למערער להגיש כתב הגנה, ללא חיוב בהוצאות והחיוב בהוצאות הינו רק לצורך הכללת סעיפים 2-7 בכתב ההגנה.

מטרת פסיקת הוצאות הינה לפצות את הצד שכנגד בגין מחדל של הצד האחר בתור איזון בין האינטרסים המנוגדים.

6.משהחליט הרשם לשנות החלטתו (ועל כך אין ערעור) ולאפשר הכללת הסעיפים האמורים בכתב ההגנה שממילא הורה על הגשתו, לא מצאתי כי יש בכך כדי לגרום לנזק כלשהו למשיב, ולכן לטעמי לא היה מקום לפסוק הוצאות.

למרות שבד"כ לא מתערבת ערכאת ערעור בהוצאות שהטילה הערכאה הדיונית, במקרה הנדון מצאתי שיש להתערב ולבטל את החיוב בהוצאות.